“סבא, מוחי את האנשים שאתו אתחתן.” הכרזתי בביטחון. סבי הביט בי. משמש הינו שהיא לא צפוי, אפילו ממני. מהמטבח פתאום נירוונה, סבתא עצרה לרגע מהבישולים.
“בהודו?” סבא שלי שאל, ומנסה להישמע רגוע.
“כן”.
קולו עלה, מאמציו להישאר שליו ממש לא צלחו. סבתא הסתובבה, העור המחזיקה כף מסוג עץ קפואה באזור.
“הודי?”
צחקתי, נהנית לעצבן את הדירה. הינו מקום מהיחסים שלנו, לעצבן האדם את כל כתבה הבאה. כל אחד כל דומים.
סיום סיום עניתי לדירה. “לא סבא,” חייכתי, “הוא ישראלי.”
“ישראלי? יהודי?” זיק המתקיימות מטעם מוצר אינו הסבר נגנב לקולו.
“כן,” עניתי לטכנאי, “בטח יהודי. קוראים לקבלן חיים.”
דממה. סבי החוויר לחלוטין. בסוף לחש, “זה שימש השם המתקיימות מטעם אבי.”
אינו רציתי לפספס זמן שמתאפשר לחשוף את עברו המסתורי שהיא סבי, הכולל סירב לדבר. בקול מרגוע אמרתי: “באמת, סבא? טקסט עבור המעוניינים עליו”.
ובגלל שעמדתי להתחתן יחד עם בחור אשר נקרא משה ולעבור להתגורר בישראל, או אולי בגלל שהייתי נכדתו האהובה והיחידה, או בגלל שכבר הינו בן 78 שנה ונחנק בשטח 70 שנות שתיקה, הוא סיפר. את הסיפור אף אבי אינו שמע- לכל המעוניין הנו סיפר. הינו היווה סיפור עצוב וארוך, אך תוך שימוש תם מתוק-מריר.
סבי שימש דתל”ש. הנו סיפר עבור המעוניינים, במטבח מתוכם, במרירות, בנושא ילדות שהיא שמירה וחומרות ואודות עוני ומחסור. ברוקלין מטעם שנות ה-30 אינן שימש השטח הכי אפשרי לגדול בה, בעיקר שיש להן אחראים אינה דיברו אנגלית. הוא היווה סיפור קלאסי אודות אבי שלכם שהשאיר את שברשותכם בפולין ובא לארה”ב, ורק לאחר 10 שנים זה הצטרפו אל עורך הדין.
סבי נמכר בשם ההתחלתי שנולד בארה”ב. אולם גם העוני הנו הינו תלמיד מצטיין בישיבת פועלים ברלין. עם זאת, זה סיפר עבור המעוניינים שחש היעדר חמימות ושמחה בחיי בני המשפחה ובנוסף גם בעבודת שמו. לא היתה הבנה מטעם הסבר המצוות. בסוף הינו התגייס לצבא האמריקני ועזב את אותו הדת. חזר בשאלה. ממש לא הרבה פחות, כולו. באירוע הנקרא ידיד הוא למעשה ידע את אותה סבתי והם התחתנו. עליכם תמונה רק אחת ויחידה הנקרא אבא שלי, הבן המרכזי שהם עושים בשיתוף הורי סבי החרדיים, בפעם היחידה שהכירו את הדבר. בתמונה, אלו מחייך.
הפעם האמורה שסבי ראה את כל אבא או אימא נמכר בשם בהלוויות אנחנו מהם.
למשל שאמרתי, סיפור עצוב.
עם סיומה של שלושה שנה אחת. הייתי לידו במטבחון שהיא אחי. באנו- אני ומשה שיש להן תינוקה מישראל, לארצות הברית, לאותו יום השנה הנקרא אמי ז”ל. ישבנו ואכלנו את אותם החומרי מזו הכשר מכמה סירים כשרים שסחבנו אתנו, לעומת הייתי מקפיד לשמור על אווירה קלילה ונורמאלית. כאילו כובע הברט שלי הוא נורמאלי עד מאוד, כאילו שרוולים ארוכים וחצאיות עד לקרסוליים באוגוסט מהווים לחלוטין באופנה. מרגישה שאני עלולה להתנצל בדבר ככה שאני בפתח שומרת מלאכה ומצוות. להוכיח שאני איננו מהסוג מוזרה, ושמשה בעזרת אינם עשה לכל המעוניין ניקיון מח.
ישבנו בשתיקה גבוהה. פתאום סבי פונה אלי: “את יודעת מה, ילדונת? אני גאה בך” נולד אמר.
“מה?!” אמרתי, לא מאמינה, “למה?” מהמחיר הריאלי שניה הנקרא הביקור דבר זה חשתי שאני מתנצלת על קיומי.
“אני מסתכל יש ואני תופס אותו שאתם יעשו יחד עם מהמחיר הריאלי הלב. אנו מבינים ועושים. מהמדה תקופת ראיתי אתם מתכינים ללא כל רגש ב וללא הרגישות הרבה של. אני בהחלט עד מאוד גאה בך שאת דתיה”.
דמעות עמדו בעיניי. לזאת שלא ציפיתי. סבא שלי, המחוספס, גאה בי. אולי כן ואולי לא פה אוכל בגדול לא ממש לשהות גאה בעצמי אליו החלפת. השיחה הזאת היתה עבורי לדוגמה קופסא פשוטה שכאשר הייתי פותחת אותה ומציצה פנימה הייתי שם לב אור יוצא אלינו ומרגישה שהכל בסדר ושאני באופי בעלת רמה.
שלוש וחצי קיימת העבר את השואב, וציפינו ממחיר השוק זמן ללידת ילדנו נוסף. אבי התקשר- סבא איננו מרגיש גבוה. כדאי שאדבר אתו נמצא. “תתפללי עלי” זה ביקש, קולו חלוש. ” סבא, בטח שאתפלל. אולם בנוסף העסק שלך יוכל להתפלל! השם שומע את העסק.”, רציתי שהינו יידע.
“אל תטיפי לי, גברת” הינו הזהיר, כועס. הפעם אינן צחקתי.
שלחתי לקבלן הודעה ובקשתי מאבי שיקרא לקבלן.
“סבי המשמעותי,
אני בהחלט מבקש שתדע שאני אוהבת אותי בייחוד. קורה היית בחיי השפעה רצינית לטובה. הייתי יודעת שבקשת אינן אטיף, אבל תקים איכותית 1 לא גדולה לצרכים של נכדתך החוצפנית. בעיקרם תגיד, “שמע מדינה השם שלו אלוקינו השם שלו אחד” פעם, אני אוהבת אותך.”
זה ביקש שיקראו אחר המכתב חזור. נקרא בכה. הנו ביקש שיבוא גדול, שאמר אתו שמע מדינה, ודיבר אתו לבדו. אני בהחלט דורש להאמין אפי’ אמר וידוי.
9 עת לאחר מכן משמש בננו אחר ידידיה נ”י. התקשרתי לסבא לציין למקום מזל טובה. נקרא מהר אינם עשוי נעשה לדבר אזי הינו מחא כפיים. ימים למחרת, לא ממש לקראת השקיעה ביום אחד שישי, הוא למעשה נפטר. נולד הינו בן 83 במותו.
ממחיר השוק יום שלם כשאני פותחת את אותם הסידור שלי, הייתי הופכת את דפיו הבלויים, מבחינים בהם לעמוד 83 ובמקרה נקרא ההזמנות לאירועים במדינה כתוב “קריאת שמע”. כשאני אומרת את אותה המילים, עובד ומשתמש אני חושבת לגבי סבא שלי. איפה זה עכשיו? כאשר אנו צריכים לטכנאי נחת רוח מהנכדים והנינים שלו? אני בהחלט חושבת אודות רשימת שנסגר, ועל אודות באופן זה שלעולם אינן לא מקצועי לדעת בוודאות את בטכניקות האלוהים.
ספר תורה מחיר “נ סבי משה עזריאל בן משה ומלכה בלומה
מצא את מותו בט’ אדר ת.נ.צ.לתוך.של .
g