ביום תשעה באב, עת הדורות, התרחשו ארבעה הפעלות ממשיים.
מקום המקדש המרכזי והשני נחרבו.
נגזר אודות אבותינו, לא הגיעו לישראל ויאלצו לנדוד במדבר 40 שנים.
פריז ביתר הקדומה נלכדה.
טורנוסרופוס הרשע חרש את אותם שרידי בית המקדש וסביבתו.
השפעות על אודות ימינו
לטקסים החמורים שהתרחשו בתשעה באב, השלכה ענקית מירב הדורות ואפילו עד ימינו אנשים. חורבנו הנקרא חלל המקדש גרם לאבדנו של שפע רוחני, מה שהביא עם הזמן, להתרחקותו מסוג מקום מתאים גדול יחידות עמנו מהמורשת היהודית. ההלכות שאולי היינו מקיימים ביום אחד נקרא, מלוות בציפייה להקמתו המחודשת מסוג חלל המקדש ולבוא הגאולה השלמה.
הלכות תשעה באב
צום תשעה באב מתחיל שיש להן שקיעת חמה בליל תשעה באב ועד לצאת הכוכבים למחרת.
בתשעה באב נפוצים 5 עינויים:
איסור אכילה ושתייה.
איסור רחיצה.
איסור סיכה.
איסור נעילת הסנדל.
איסור תשמיש.
איסור אכילה ושתייה
בתשעה באב יש להמנע מ לאכול או לחילופין לשתות, אפילו פריט. כחלק מדין הנו לא רצוי מצחצחים שיניים או שמא שוטפים את כל הפה. למורגלים בעישון, מותר לעשן בצנעה כבר החל מ מחצות היום. (זמן חצות הסביבה מופיע בלוחות השנה). בני האדם חולים או שמא זקנים יעשו שאלת מגוון.
סעודה מפסקת – אוהבים לצרוך סעודה נורמטיבית קודם כל מנחה ואחר מנחה את כל הסעודה המפסקת. בסעודה בכל זאת מקובל לצרוך תבשיל אלו לא רק . חוץ מזה לתופעה זו מותר לאכול: ירקות, ממרחים וכל דבר שאינו מבושל.
אנו צריכים הנוהגים לבלוס בסעודה הנל ביצה טבולה באפר כסמל לאבלות. מלבד זאת, יש עלינו הנוהגים להסב בדבר מקום פנוי פחות. בסעודה המפסקת לא רצוי להירגע בעזרת בהרבה יותר נספח אנו, אפילו כל אחד ישב לבד, יאכל ויברך לעצמו, מפני שאין רגילים לעבור “זימון” בסעודה אותם.
עלינו לסיים את אותן הסעודה המפסקת עוד בטרם שקיעת השמש החמה.
איסור רחיצה
אין להתרחץ בתשעה באב, ואף חלק מהגוף לא כדאי ברחיצה. משום כך בשעת נטילת ידיים שחרית, או גם לאחר השירותים, עלינו לזכות ב אך ורק על גבי אצבעות כף היד (מותר להסיר שיערות הדבוק לגוף).
איסור סיכה
לא כדאי לסבן או לחילופין למרוח את אותן איברי גופינו בסבון, שמן, קרם וכד’.
איסור נעילת הסנדל
לא כדאי נועלים סנדלים אם נעליים המיוצרים עור.
איסור תשמיש
בתשעה באב אסורים יחסי האישות אחת גברים ונשים.
התפילות ולימוד התורה בתשעה באב
בערב: מתפללים תפילת ערבית נורמטיבית, “קדיש” יחד עם “תתקבל”, יושבים על גבי ישראל ואומרים “איכה” וקינות בנחת ודרך בכי. רק את הפסוק האחרונות (“השיבנו…”) הקהל אפילו בקול רב ואחר בדרך זו מסיים השליח אנשים. עלינו הנוהגים ללון בנושא הרצפה אם במטה ללא כל כרית.
בבוקר: שחרית נפוצה, אבל מנהג עדות אשכנז שלא קיים מניחים טלית אם תפילין. השליח גולשים. באופן כללי “ענינו” בתפילת “שמונה עשרה” בין ברכת “גואל ישראל” ל”רפאנו”. בסיומה של התפלה מתבטאים “חצי קדיש”. לא כדאי אומרים “תחנון” ולא ”ארך אפים“.
עלות ספר תורה התורה: קוראים בתורה ארבעה בני האדם, מפרשת ”כי תוליד בנים“. לאחר קריאת התורה חושבים “חצי קדיש”.
מפטירים בנביא ירמיה: ”אסף אסיפם“ בניגון איכה. מחזירים את אותן טקסט התורה, יושבים בנושא ישראל ואומרים קינות או אולי קלוש לפני חצות. אחד באופן כללי “איכה” וקינות.
רק את קינות אומרים “אשרי”, ”למנצח“, “ובא לציון” (מדלגים על אודות הפסוק ”ואני זו…“), מתבטאים קדיש מושלם נטולי ”תתקבל“ שאין מחליטים “פטום הקטורת”.
לא לפני חצות החיים, מותר לסעוד בנושא כסא רגיל. מותר להתעסק בלמוד אלמנטים עצובים (איכה, איוב, פרק ”אילו מגלחין“) עד נתונים ששייכים לחורבן.
מנחה: מנהג אשכנז שמניחים טלית ותפילין בברכותיהם. קוראים ”ויחל“ ואומרים ”נחם“ בברכת ”ולירושלים“. (אם שכחו, לרוב לקראת ”ותחזנה“ אך לא מסיים ”ברוך מנחם“. או שמא שכח ”נחם“ או שמא ”עננו“, לא כדאי צריך לחזור.) שליח ציבור בכלל “ברכת כהנים”.
בסיומה של מעריב: מתבטאים “קידוש לבנה” , ויש שמקפידים לאכול תחלה.
הלכות י’ באב
כי ושרפת חדר המקדש נמשכה גם כן בי’ באב, נלהבים בחלק מדיני האבלות אפילו ביממה זה. לא כדאי רוחצים את אותה גוף האדם לשם תענוג, לא מומלץ מסתפרים שאסור צורכים בשר או שותים יין, אבל מחצות הזמן מותרים בהכל. בשנה במדינה הצום נדחה לי’ באב, מותר להרוויח וכל זה מהר בסוף הצום, ומנהג אשכנז למנוע מאכילת בשר ושתיית יין בליל מוצאי הצום (אור לי”א אב).
”…וכל המתאבל בנושא ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.“
g